העיניים שלנו הם חוש דומיננטי דרכו אנו חווים את העולם. משחר ילדותנו אנחנו רגילים לסמוך ולהאמין למה שאנחנו רואים, אבל אולי לא שאלנו את עצמנו איך אנחנו רואים? איך המכונה המופלאה הזו פועלת? האם תמיד אנחנו יכולים לסמוך על מה שאנחנו רואים? בניסוי היום נגלה את אחד המרכיבים החשובים ברשתית, שמאפשרים את הראייה, ותוכלו גם אתם להתנסות ולהחליט מתי אפשר לסמוך על העין שלנו.
חוש הראייה
איך המכונה המופלאה הזו פועלת? בפשטות אפשר לתאר זאת כמו מצלמה. העין פועלת בדומה למצלמה: אור נכנס דרך הצמצם, נקלט בחיישן שמתרגם את אותות האור לתמונה. בעין התהליך הזה מתרחש כאשר: העדשה, ממרכזת את האור אל הרשתית. ברשתית, האור מתורגם לאות חשמלי שעובר אל המוח, שמתרגם את האות החשמלי לתמונה.
העין האנושית היא איבר מורכב וחיוני המאפשר לנו לראות. העין ממוקמת בקדמת הראש והיא מוגנת באמצעות הגבות, ריסים והעפעפיים. העין מורכבת ממספר חלקים אשר לכל אחד תפקיד קריטי בהעברת האות הנקלט בעין אל המוח המתרגם אותו לתמונה אותה אנו רואים. החושים שלנו יכולים לספק לנו מידע חיוני על העולם הסובב אותנו, אך לעתים החושים שלנו יכולים גם להטעות אותנו. לדוגמה במצבים של אשליות ראייה כאשר המוח שלנו מוטעה מהמידע שמוצג לעין שלנו.
הפעם נעשה ניסוי באשליית ראייה קצת שונה. אשליה זו נקראת אפטר-אימג'. אשליה זו מתרחשת כאשר אנחנו ממשיכים לראות תמונה בעין גם לאחר שהתמונה המקורית כבר לא נמצאת מול עינינו. חוויה מוכרת יותר של אשליה זו היא עיגול לבן שאנחנו ממשיכים לראות לאחר שמביטים באור בהיר וחזק. נמשיך לראות עיגול אור בעין גם לאחר שכבר הסטנו את המבט מהאור.
מה מיוחד באשליית אפטר-אימג'?
ישנם אשליות אופטיות רבות ומוכרות. לדוגמה אשליה שדיברנו עליה בעבר אנאמורפוזה בניסוי לראש השנה. אפטר-אימג' זו אשליה שנגרמת כתוצאה מהפעולה הביולוגית של מערכת הראייה. בניסוי שלנו היום בעזרת אשליית אפטר-אימג' נגלה חלק אחד מהמערך המורכב, שמאפשר לנו את הראייה.
הרשתית
הרשתית היא שכבה דקה של תאים רגישים לאור הממוקמת בחלק האחורי של גלגל העין. היא מורכבת מרשת של עצבים, ומכאן שמה העברי רשתית. רשת העצבים הזו מזהה וקולטת אור וצבע. ברשתית העין שלנו יש רשת של תאים המכונים קולטנים. התאים שרגישים לאור נקראים קנים. הם מאפשרים לנו לראות גם כאשר יש אור מועט, אך נראה רק בגווני אפור (כאשר חשוך ואין מספיק אור אנחנו לא יכולים להבחין בין צבעים שונים). התאים שקולטים צבע נקראים מדוכים (הם פועלים רק במצב שיש מספיק אור). יש שלושה סוגי מדוכים כשכל סוג אחראי על קליטת טווחים מסוימים של צבע (למעשה הם קולטים טווחים שונים של אורכי גל, שהמוח שלנו מתרגם לצבע אבל זה נושא לפעם אחרת).
תאי הקנים בעין
הקנים אחראיים על זיהוי אור וחושך. הם ממוקמים בעיקר בצדדי הרשתית, ולכן הם מאפשרים את הראייה ההיקפית שלנו. בנוסף הם מאפשרים לנו לראות גם באור מועט מאוד כיוון שהם רגישים גם לסיגנל של אור מאוד חלש ומאפשרים לנו לראות גם כמעט בחושך מוחלט. במצב כזה, לא נוכל להבחין בצבעים אלא בגווני אפור. כיוון שהתאים הרגישים לצבע - מדוכים רגישים רק לסיגנל של אור חזק.
תאי המדוכים בעין
המדוכים אחראיים על זיהוי צבע וכאמור מתפקדים במצב של אור מלא. הם מרוכזים בעיקר במרכז הרשתית אזור המכונה פובה או בעברית הגומה המרכזית. הם מאפשרים ראייה יותר מדויקת וכך יש לנו ראייה ברזולוציה גבוהה (כמו רזולוציה של מסך HD).
תאי הקולטנים ברשתית המדוכים והקנים מכילים חלבוני פוטורצפטורים הנקראים אופסין. האופסין רגיש לאורכי גל שונים, כאשר אור נכנס לרשתית הוא מפעיל את חלבון האופסין וגורם לתגובה כימית המובילה ליצירת סיגנל חשמלי. אותות חשמליים אלה מועברים באמצעות עצב הראייה אל המוח המפרש אותות אלה לתמונה, אותה אנו רואים.
לרשתית תפקיד קריטי בראייה, כאשר הרשתית אחראית על המרה של האור לאות חשמלי שהמוח מסוגל לפרש לתמונות. מערכת הראייה האנושית היא קומפלקס עדין ומורכב, שבו כל שלב חשוב לראייה ולכן חשוב מאוד לשמור על בריאות העין שלנו.